שיעור מולדת

החקלאות היא חלק בלתי נפרד מהנוף הגולני. ממישורי הגד"ש ומטעי השקדים והנקטרינות בדרום הגולן דרך מרחבי התפוח שלאורך ציר הנפט ועד חלקות הדובדבן של צפון הגולן בכל מקום שנביט נראה שדות מעובדים. אבל המציאות הזאת שנראית לנו כל כך טבעית ומובנת מאליה לא תמיד הייתה כאן. לשמחתנו זקני הגולן עוד מספיק צעירים כדי להזכיר לנו שפעם, מזמן, לפני יובל שנים, הגולן היה רמה בזלתית שוממת מלאה בשטחי בור זרועי בולדרים וקוצים בגובה די-9.

כשהם הגיעו לכאן, צעירים ויפים, אחרי מלחמת ששת הימים הכל היה פתוח ובתולי. מצד אחד ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מהצד השני לא היה לאף אחד מושג מה עושים. איזה גידולים מתאימים לאקלים הייחודי ולקרקע המשתנה מדרום לצפון? המתיישבים חסרי הניסיון שוועו ליד מכוונת שתוביל אותם במעלה הדרך. פה בדיוק נכנס לחיי המושבניקים והקיבוצניקים הירוקים חיים יוגב. יוגב שהיה אז מדריך גד"ש קיבל מהמוסדות את גזרת הגולן ויד חופשית לעשות מה שהוא רוצה.

יוגב הבין מיד את הפוטנציאל של אזור גיאוגרפי נקי מגידולי עבר ועוד יותר את היכולת לעבוד עם חבורת חקלאים צעירים עם מוטיבציה בשמים, כמעט אפס ניסיון והכי חשוב בלי תפיסות חקלאיות מקובעות. במשך 18 שנה הוא ליווה את המשקים והצמיח דור של מרכזי גד"ש מקצועיים, מסורים וכמו שכולנו רואים גם מוצלחים.

חיים יוגב נולד בגרמניה בשנת 1923 למשפחה מסורתית. בשנת 39 השאיר מאחור את משפחתו ועלה לבדו לארץ לבית הספר החקלאי בכפר חסידים שם התחיל לראשונה את לימודי החקלאות. במהלך השנים התמקד בגידולי שדה והפך למדריך בשה"מ לא לפני שהקים את מושב אביגדור ולבסוף קבע את ביתו בקרית טבעון. את השכלתו החקלאית קנה בעצמו ורק סביב גיל 50 נרשם ללימודי חקלאות בפקולטה אותם השלים עד לדוקטורט.

לימים כתב על הנסיבות שהביאו אותו להדריך בגולן. "אחרי מלחמת ששת הימים כשהחלו ליישב את רמת הגולן פנו אלי חקלאים מיישובי הנח"ל החדשים וביקשו שארכז אצלם את גידולי השדה. עבדתי עם כפר חרוב, נחל גולן, אפיק, מרום גולן ומבוא חמה. המושבים הצעירים לא הבינו דבר בחקלאות".

"במרום גולן ובמבוא חמה היו יוצאי משקים ותיקים שהיו יותר מנוסים והיה צריך להקים צוות וללמד אותם. ההדרכה הייתה מאד אינטנסיבית, אבל היה נחמד עם הצעירים מלאי ההתלהבות".

"כעובד של משרד החקלאות היה לי תמיד ויכוח עם המדריכים שהגיעו מהקיבוצים הוותיקים. בכפר חרוב גידלו שקדים כי המדריכים החקלאים שלהם היו מגבת ושם גידלו שקדים. במרום גולן רצו לגדל כותנה כי המדריך היה מעין חרוד ששם מגדלים כותנה. לי היה ברור שזה לא מתאים כי בצפון רמת הגולן קר מדי בשביל לגדל כותנה, הייתי צריך להוציא להם את זה מהראש".

מנחם אורבך היה באותם שנים ראשונות מרכז הגד"ש של רמת מגשימים. צעיר באמצע שנות ה-20 עם 4,000 דונם שעמדו לרשותו ובלי שום מושג מה לעשות איתם. כאן נכנס יוגב לתמונה. "השתחררתי מהצבא ישר למשק", אורבך מספר, "וחיים היה המורה הראשון שלי. הוא היה מגיע פעם בשבוע לתת המלצות ואני רץ אחריו עם עיפרון ורושם בפנקס כל מילה. הייחודיות של חיים הייתה שבשבוע הבא כשהיה מגיע לבדוק איך התקדמתי הייתי אומר לו מה עשיתי ולא עשיתי. לא תמיד זה היה בהתאם להמלצה מהשבוע שעבר אבל חיים בנועם היה מקבל וחושב איתי איך ממשיכים. מה שהיה חשוב לו זה שאני אדע מה עשיתי ושאדע להסביר את הרציונל לעצמי".

"בתקופה ההיא היו לחיים 2 מוקדים. בדרום מבוא חמה וכפר חרוב ואצלנו ברמג"ש. הוא ממש גר אתנו בגולן באותם ימים. היה מגיע ביום ראשון, נשאר עד חמישי ורק אז חוזר לסוף שבוע בביתו בטבעון. הנחלאים ברמג"ש פחדו ממנו כי היה מוציא אותם ב-4 בבוקר לעבוד וקורע להם את התחת. אבל זה השתלם. בהדרכתו עלינו מהר מאד מ-250 קילו חיטה ל-650. הוא ידע לבחור את הזנים המתאימים ובעיקר איך לדשן אותם".

"חיפשנו מה לגדל. התחלנו עם גידולי בעל כמו חיטה וגידולי קיץ כמו סורגום וכל מיני ירקות ומאוחר יותר הוא הוביל את גידול הכותנה בגולן. התחלנו ב-79 ועד אמצע שנות ה-80 היו 20,000 דונם כותנה בדרום הגולן". חיים היה עמוק בגידול ועשה אתנו המון ניסיונות. סביב שנת 85 הגידול הזה נפסק מסיבות גלובליות אבל בשיאו הגענו לתוצאות מאד יפות".

"החיבור שלו לגולן היה חזק מאוד, זה היה בשבילו כר פורה לפיתוח היצירתיות שלו שבאה לידי ביטוי בהמון ניסיונות ושיתוף הפעולה שלו אתנו, חבורת צעירים נמרצים וצמאים לידע עם ראש פתוח הוביל להצלחות רבות. הוא היה מדבר בשקט והדברים נכנסו לנו לראש וגם ללב. המקצועיות שלו וההתמדה לקום אתנו כל בוקר לשדה הביאו לחיבור אישי עמוק".

מי שעבד צמוד עם יוגב היה יחיאל שטיינמץ, אז טכנאי מתחיל בחווה באבני איתן והיום מנהל האגף לגד"ש ירקות ופרחים בשה"מ. שטיינמץ זוקף לזכותו של יוגב את השכלתו החקלאית ואף יותר. "זכיתי להיות השוליה של חיים במשך 5 שנים. באותן שנים הוא הקנה לי את הכלים לעבודה נכונה בשדה, במחקר ובהדרכה ולא אגזים אם גם לחיים עצמם. עד כדי כך שאותן חמש שנים נתנו לי את כל הכלים ואפילו את הכוח לעוד 30 שנים של עבודה חקלאית מאומצת".
"חיים היה יקה דייקן וקפדן. איש עמל שאהב את העבודה. אם צריך לעמוד בתוך סל הקטפת או על קומביין החיטה או לכוון את המזרעה אז שם הוא היה. הוא לא ויתר עד שהעבודה נעשתה בדיוק כמו שצריך. הוא לא הסתפק בלתת לנו הוראות אלא הקפיד להקנות הרגלי עבודה נכונים ועיצב תרבות חקלאית מיוחדת של מצוינות ומקצועיות. היה לו צד מקצועי קשוח ולא מתפשר בשילוב אנושיות נוגעת ללב. כשהתחלתי לעבוד איתו במבוא חמה הבאתי כריכים מהבית וישבתי לאכול באוטובוס שהיה המחסן שלנו. חיים לקח אותי ביד אל מטבח הקיבוץ, הציג אותי בפני האוורד האקונום ואמר לו: 'הבחור הזה אוכל כשר. דאג לו'."

יוגב נודע כאגרונום מתקדם, חדשן ומקורי אבל היה נטול השכלה אקדמית. בשלב מסויים ובגיל די מבוגר השלים את לימודיו בפקולטה כשהסטודנטים הצעירים שלידו לומדים בשיעורים מאמרים שהוא עצמו כתב. "אחרי התואר הראשון הוא המשיך מיד לתואר שני ודוקטורט ברצף. עבודת הדוקטורט שלו הייתה פורצת דרך בתחום הפיזיולוגיה של צמח הכותנה, ושיטות המחקר ומכשירי המדידה שבנה היו בגדר חידוש משמעותי בתחום. בשנת 1984 כבר היה ברשותנו מחשב PC, ובשנת 1985 עמד לשימושנו מכשיר למדידת פוטוסינתזה, אחד מבין שלושה בלבד שהיו בארץ".

"הדבר החשוב ביותר שחיים הטמיע היה השימוש בתא הלחץ. הוא קרא על זה בעיתונות המקצועית העולמית, הביא את הטכנולוגיה לארץ והפך אותה לכלי עבודה ראשון במעלה אצל מגדלי הכותנה עד היום".

"בשנת 1969 הוא עלה לרמת הגולן, חבל ארץ צח ושומם וכעבור 18 שנים ירד ממנה והשאיר אחריו 30,000 דונם גידולי שדה מעובדים, וחשוב מזה 10 מרכזי גד"ש חרוצים, מיומנים, מקצועיים ועתירי ידע שממשיכים להנחיל את המורשת שלו עד היום".

במסגרת חידוש הפעלת חוות הניסיון בגולן תחת היחידה לחקלאות וחדשנות יוקם בחווה באבני איתן אולם כנסים שיקרא על שם חיים יוגב. האולם יהיה בית ועד לחקלאים, חוקרים ומדריכים וישמש כמרכז להכשרת לחקלאים צעירים ומבוגרים. במקום יערכו ימי עיון, סיכומי עונה ומפגשים ודיונים בנושאי החקלאות על גווניה השונים במסורת חיים יוגב.